פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
"אני לא באה לחג!"
נשמע מוכר?
עם חבר'ה מתבגרים ה"אני לא בא" הופך להיות שכיח יותר ויותר – לא באה לחג, לא בא ליום ההולדת של בן הדוד, לא באה לטיול משפחתי…
הרבה פעמים הם רק מחכים שתצאו כדי שיהיה להם את הבית לבד…
אז איך מתמודדים עם התופעה הזו?
הנה כמה קווים מנחים:
*באופן כללי עם הילדים שלנו ועם עצמנו חשוב להבחין בין רצון להתנהגות. עצם הרצון לפעילות עצמאית ולפרידה מהפעילויות המשפחתיות הוא לגטימי ובריא בחברה שלנו. זו דרך של המתבגר/ת להכריז על הגבולות והעצמאות של עצמו. חשוב לתת לכך מקום, ואפילו חיזוק.
*ובאותה דרך אפשר וכדאי לתת מקום לרגשות שלכם – געגועים, כעס, הקלה, פגיעה,גאווה… – מה שיש. אפשר גם לשתף את המתבגר/ת שלכם.
*אז מה? להגיד "איזה יופי שאת לא באה לסבתא לחג"?!. לא בהכרח. חשוב לעשות סדר עדיפויות – איזה דברים הם מבחינתכם הכרחיים להשתתפות המתבגר/ת שלכם ועל מה אפשר לוותר.
*ואז אפשר – לחזק את העצמאות הגוברת, להעמיד גבולות, ולעשות משא ומתן. למשל: וואוו, אני שמחה שאת גדולה ועצמאית. את חייבת לבוא לסבתא לחג, אבל את לא חייבת לבוא לטיול המשפחתי שביום אחרי" (כל הורה וסגנון הדיבור וההתנהגות שלו כמובן)
אז ההמלצה להשבוע – עם מתבגרים וגם ילדים – להביע אמפתיה ולחזק, לשים גבולות, ולתת אפשרויות בחירה. בהקשר של הגעה לחג, ובהקשרים אחרים…
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב וחג שמח!