פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
אנושיות וחמלה – לא מובן מאליו!
"… וחטא… הוא כשאתה מתייחס לאנשים כאל דברים. כולל לעצמך".*
לא כתבתי זמן רב, אבל הפוסט הבא נכתב אצלי בראש מאז יום השואה שעבר. הוא רלוונטי בעיניי גם ברמה החברתית וגם ברמה האישית.
מעציב כמה קל לנו להתייחס לאנשים אחרים וגם לעצמנו כאל אובייקטים.
אנחנו נכנסים לאופן התייחסות זה במיוחד כשאנחנו מרגישים מאויימים.
יש לנו אפילו "תירוץ" ביולוגי; כשאבות אבות אבות אבותינו חיו ביער והיו צריכים להתמודד מול אריה שרדו אלה שתקפו את האריה או ברחו ממנו. אם היה מישהו שחשב: "אוי, האריה גם כן צריך לאכול" הוא קרוב לודאי לא העביר את הגנים שלו הלאה ;).
האתגר הוא שהמערכות הביולוגיות לא מספיק מעודכנות למציאות החיים הנוכחית וגם המורשת ההיסטורית, בעיניי, לא מספיק מעודכנת. ומה שקורה כתוצאה מכך היא שהאמצעים שאנו נוקטים למה שנחווה כהישרדות פוגעים בנו ובאנשים אחרים.
הנה דוגמא: עשו ניסוי שבו חיברו זוגות למערכת שמודדת תגובות פיזיולוגיות וביקשו מהם לדבר על נושא "בוער" שבמחלוקת ביניהם. ככל שדיברו העוררות הפיזיולוגית היתה גבוהה והויכוח התלהט, ולא הוביל לשום מקום. לאחר זמן אמרו לזוגות שהציוד התקלקל וביקשו מהם לשבת רבע שעה בשקט, עד שיתקנו את הציוד (כמובן, הציוד לא היה מקולקל כלל. פשוט רצו לתת זמן רגיעה ולראות מה יקרה). בזמן שהאנשים ישבו בשקט, העוררות הפיזיולוגית ירדה. כשחידשו את הדיון ברמת עוררות נמוכה יותר, הדיון היה פורה יותר.
והנה עוד דוגמא: הרבה פעמים קורה לנו שאנחנו "יורדים על עצמנו". באותו רגע נראה מוצדק ואפילו נחוץ להתייחס לעצמנו באכזריות. אבל, למעשה, ברגעים שאנחנו יכולים להיות נדיבים ואוהבים כלפי עצמנו, אנחנו מאושרים יותר, ותורמים יותר לעצמנו ולסביבה.
וכיוון שלא פשוט לבחור בדפוסים חדשים ויעילים, אפשר וכדאי להשתמש בכלים שעוזרים לנו לבחור באופן יעיל עבורנו; הכלי הראשון הוא זמן – לחכות! או במילים המוכרות – לספור עד 10. ובנוסף, ללמוד כלים שיעזרו לנו להשתמש בזמן ההמתנה כדי להרחיב את מרחב הבחירה שלנו. כל אחד והכלים שלו – כתיבה, ציור, שיחה עם אדם קרוב… יש כלים שניתן ללמוד כגון ביופידבק, מדיטציית מיינדפולנס, ועבודה על מחשבותינו כדי לשנות רגשות ודפוסי מתנהגות.
והכלי אולי הכי חשוב בעיניי – לסלוח לעצמנו כש"לא מצליח לנו", להתאושש, ולנסות שוב.
וההמלצה להשבוע:
לזכור שאנחנו וגם אנשים אחרים יקרים, וראויים ליחס מכבד. וכיוון שמאתגר במיוחד לזכור זאת כשהרגשות והמחשבות "בוערים" – לחכות ברגעים האלה. להמתין שהמערכות יירגעו, ואז נוכל לבחור ולפעול באופן בוגר ופורה יותר.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
* מתוך carpe jugulum, מאת טרי פראצ'ט.