פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
השירים שלנו
הנה סיפור: אשה אחת ישבה בבי"ח ליד מיטתה של אמה. האם היתה חסרת הכרה. לפתע פתחה האם את עיניה, ואמרה לבתה: "כל חיי חשבתי שאני לא שווה". לאחר משפט זה חזרה האם למצב של חוסר הכרה, ונפטרה. עבור הבת היתה זו מתנת פרידה מאמה. היא לקחה משפט זה, כמנחה אותה לבדוק את ההנחות שמלוות את חייה, ולא לחיות כל חייה בצלה של הנחה שגויה ומכאיבה.
הסיפור לקוח מתוך אתר של טארה בראק.
היום אני רוצה לדבר על ההנחות המנחות את חיינו. אתייחס אליהן כאל שיר,כיוון שזה דימוי שימושי בעיניי.
כולנו חיים את חיינו כאשר משפטים מנחים, אפשר לומר שירים פשוטים, מלווים את חיינו. לרוב בנינו את השירים האלו מוקדם מאד בחיינו, והם עזרו לנו להתמודד ואפילו לשרוד. ולכן אלו שירים פשוטים מצד אחד ורבי עוצמה מצד שני. פשוטים, כי הם נבנו בידיים ובכלים של ילד/ה. רבי עוצמה כי הם נחווים על ידינו כחיוניים לקיומנו. וגם כי השירים האלה מלווים אותנו שנים רבות כל-כך, שהם הופכים להרגל אוטומטי, כמו נחל שזורם בערוץ מוכר. אלו לא בהכרח שירים מזיקים או מכאיבים, אך יש צורך לבדוק אותם ולעדכן במידת הצורך.
הנה דוגמאות לכמה שירים כאלה, שקיבלו מילים ומנגינה ע"י אנשים מוכשרים:
* "היום אני שמחה ולא יודעת למה. היום אני רוקדת כל היום. היום אני שמחה ולא יודעת למה ולא יודעת מה ומה פתאום"/מתוך זרעים של מסטיק. מילים: לאה נאור. מוזיקה: נחום היימן.
* "…עדיין רואים לה בתוך העין מן עצב כזה ומבט מופתע כאילו לא מאמינה עדיין שמישהו אוהב אותה…"/מילים: יהונתן גפן. לחן: יוני רכטר.
הנתון הוא שמשפטים כאלה, שירים כאלה, קיימים ומשפיעים בעוצמה. הרבה פעמים יש לנו שתי דרכי התייחסות אליהם:
הראשונה, אנחנו מקבלים אותם כנתון, כאקסיומה. הרבה פעמים אפילו לא מודעים לכך שהם קיימים ומנחים את חיינו. הם מתנגנים כמן מוזיקת רקע מובנת מאליה. בדוגמה שבסיפור הפותח האם מאמינה: "אני לא שווה".
השניה, אנו נאבקים בהם ע"י ניסיון לשלול אותם. אותה אשה היתה יכולה לומר ואולי אמרה לעצמה: "זה לא נכון שאני לא שווה".
המשותף לשתי הדרכים הוא שכך או כך השיר הפנימי שולט בנו. אם אנו מקבלים את השיר, ודאי שישלוט. אם אנו נאבקים, ככל שנאבק יותר כך השיר מתחזק. לעיתים אין עם זה שום בעיה. בעיה קיימת כאשר המחיר של שיר מסויים עולה על הרווח. או במילים אחרות כאשר שיר מסויים עושה לנו צרות צרורות. לעיתים קרובות אנו מחמירים את מצבנו בכך שאנו שופטים את עצמנו. האשה בסיפור היתה יכולה, למשל, להוסיף ולומר לעצמה: "אני ממש דפוקה, שאני חושבת כל הזמן שאני לא שווה".
אז מה אפשר לעשות? להקשיב לשירים שמלווים את חיינו, לזהות את השיר ולהיות מודעים לכך שכעת הוא מתנגן בלי לשפוט את עצמנו. עצם ההקשבה המקבלת נותנת מרחק מסייע, מרחב ופרופורציה. ובצעד שני: אמנם אי אפשר להפסיק את השירים שעושים לנו צרות אבל אפשר לבחור האם להשמיע אותם בשיא העוצמה, או אפילו להפסיק את ההקלטה כרגע. היא תחזור ותופעל. אבל כרגע ניתן לבחור, למשל, להקשיב לשיר אחר. הבחירה שונה ממאבק, או אפשר לומר מהווה מאבק חכם. המאבק אומר: "אני לא אקשיב לך, שיר!" ואז השיר רק מתנגן חזק יותר. הבחירה מתוך הקשבה אומרת: "אתה פה שיר. אני מכיר/ה אותך. עכשיו אני בוחר/ת להיות בשקט, להקשיב לשיר אחר, לשיר שיר אחר.
יש דרכים רבות לשכלל את מיומנות ההקשבה וחופש הבחירה. דרך יעילה אחת, למשל, היא בעזרת לימוד ותרגול מדיטציה.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!