פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
החליפות שאנחנו תופרים לילדינו
היום כתבתי ב"המלצת השבוע" על סיפור שנקרא החליפה של זומבק*. אפשר לקרוא שם את הגרסה המלאה, וכאן אתן את הקיצור: איש אחד רצה שחייט מפורסם יתפור לו חליפה. החייט התאים את האיש לחליפה במקום את החליפה לאיש, בכך ש'תיקן' את אופן העמידה של האיש, עד שהחליפה התאימה, אך האיש עמד כאילו הוא נכה, מרוב 'תיקונים'.
אילו 'חליפות' אנחנו תופרים לילדינו? האם אפשרי לא? האם זה דבר רע בהכרח?
בעיניי 'לתפור חליפות' לילדינו הוא דבר בלתי נמנע. יש לנו ציפיות, רצונות ושאיפות בקשר לילדינו. יותר מכך, ילדים זקוקים לכך שהוריהם ירצו בשבילם. זהו ביטוי של אמונה, אכפתיות. זוהי הכוונה שנותנת ביטחון ואפשרות למידה.
ובכן, מה הבעיה?!
בעיה נוצרת כאשר 'החליפה' שאנו רוצים להתאים לילדינו רחוקה מדי מהצרכים, הרצונות, והסגנון האישי שלהם. במקרה כזה הילד יכול לפספס ערוצים חשובים וטבעיים להתפתחות האישית שלו/ה, ולעומת זאת לייצר דפוסי התנהגות שעולים במחיר יקר. למשל: "לא אנסה בכלל ללמוד, כי אני לא יכולה לעמוד בציפיות ממני להצלחה בביה"ס".
ואיך נדע מתי החליפה שאנו תופרים לילדינו ואיתם מתאימה מספיק, ומתי היא יוצרת קושי עבור ילדינו?
המצפן הטוב ביותר הוא הילדים עצמם. ילדים נותנים ביטוי במילים ו/או בהתנהגות כאשר יש להם קושי. הם יכולים להגיד שמשהו לא מתאים להם, להסתגר, לכעוס מאד, ועוד…
לעיתים נקבל מסר מהסביבה שמשהו דורש בדיקה – ממורים, חברים, משפחה. זה לא אומר בהכרח שאכן יש קושי, אבל כדאי לבדוק.
ואחרון חשוב – הרבה פעמים גם מצפן אישי פנימי שלנו, יגיד שאנחנו מפספסים משהו.
ומה לעשות כאשר צריך לשנות כיוון?
אפשר להעזר בעצמנו, בבני משפחה, בחברים, על מנת למצוא התאמה טובה יותר לסגנון ולצרכים של הילד/ה.
ואם צריך יותר – מותר וכדאי להיעזר גם בטיפול ובהדרכת הורים. לעיתים אני חושבת שהביקורים בטיפת חלב היו צריכים להיות מלווים בכרטיסים לטיפול – טיפול אישי, טיפול זוגי ומשפחתי, הדרכת הורים. כולנו זקוקים לעזרה מדי פעם…
אז ההמלצה להשבוע – להתבונן ב'חליפות' שאת/ה תופר/ת לילדיך ואיתם, ולראות – מה מתאים, איפה צריך התאמות ושינויים, כדי שהחליפה תתאים יותר לילד המסויים הזה, לילדה המיוחדת הזאת.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
*הסיפור לקוח מתוך האתר של טארה בראק: www.tarabrach.com