פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
אמא, למה אני לא כמו כולם?!
השאלה הזו, ושאלה שהרבה פעמים הולכת יחד איתה – "למה זה קורה רק לי?" הן מהשאלות שיכולות לקרוע לנו את הלב. האם רק ילדים 'חריגים' שואלים את השאלות האלה? ממש לא. למעשה, כמעט כולנו עסוקים בשאלות האלה, במיוחד כאשר קורה לנו משהו רע.
בהמלצת השבוע כתבתי השבוע על העיסוק שלנו בנורמליות. זהו עיסוק טבעי ביותר ורב גילאי. כל גיל עם המאפיינים שלו. ילדים ירצו מאד 'להיות כמו כולם' בדרך כלל. מתבגרים ירצו להיות מיוחדים, אך בו זמנית מקובלים בקרב בני הגיל, או בקרב הקבוצה של בני הגיל שבחרו לעצמם.
אז איך לעזור לילדים שלנו כשהם עסוקים בשאלות של להיות כמו כולם? הנה כמה קווים מנחים.
*להקשיב באהדה. לתת אפשרות לבטא את השאלות והרגשות, לתת להם מקום והד.
*לעזור לילד/ה שלך לראות ולהרגיש את היחוד שלו/ה במובן החיובי של המילה. אולי זה החיוך, אולי הלב הטוב, אולי הראש החכם, אולי המרץ… מה שמתאים לילד/ה שלך.
*לעזור לילד או לילדה שלך להבין שבעצם אין דבר כזה 'כמו כולם'. כל אחד הוא מיוחד. לכל אחד קשה לפעמים. כל אחד רוצה דברים, פוחד, כואב, צריך, נהנה…
*וכמובן, עם ילדים, המגע חשוב לא פחות מהמילים. ולפעמים חיבוק ונשיקה עוזרים הכי הרבה.
ועוד מילה לפני סיום -אני יכולה לשמוע בדמיוני הורים ששואלים – אבל הילד/ה שלי באמת חריג/ה. ומה אני עושה? כל הדברים שנכתבו למעלה תקפים גם במצב זה. מה שאפשר להוסיף – את האישור לתפיסה המציאותית של הילד/ה. ועדיין – גם עבור ילד שמתמודד עם חריגות נראית לעין – חשוב לעזור לו להבין שיש בו המון מעבר לחריגות, שאולי בחריגות יש גם דברים בעלי ערך ויחוד, ושגם הרבה ילדים אחרים מתמודדים עם חריגות – גם אם היא לא כ"כ בולטת. כל אחד הוא מיוחד, וכנראה טוב שכך.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!