פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
בשיר הנפלא הזה, "ימי בנימינה", שאת מילותיו כתב אהוד מנור, יש געגועים לילד שנהנה כל-כך מהחיים.
אני מזמינה אותך לקרוא מאמר שפרסמתי בנושא החיים אחרי הלידה.
קריאה נעימה!
פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
השבוע לא יכולתי לכתוב ביום ראשון בגלל מחלה, אז המלצת השבוע מגיעה ביום רביעי. הנה:
ילדה יקרה לליבי בשם רומי סיפרה לי אתמול בדיחה, שמאד הצחיקה אותי: "אליהו הולך לפסיכולוג. הפסיכולוג שואל אותו: "אפשר לקרוא לך אלי?" ואליהו עונה: "בוודאי. אפשר לקרוא לך פסיכי?"
אז תודה לרומי ולהוריה שהזכירו לי שלצחוק על עצמנו זה דבר נפלא
וזאת ההמלצה שלי להשבוע – כשאנחנו יכולים לצחוק על עצמנו, אנחנו יכולים לנשום ולהיכנס לפרורופורציה והדברים נראים טוב יותר.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
הנה קטע נפלא מתוך "הבית בקרן פו"/א.א. מילן: "עד שהגיע לקצה היער, גדל הנחל והיה לנהר כמעט, וכיון שכבר היה גדול, לא רץ ולא קפץ ולא התיז מים לכל עבר כפי שעשה כשהיה קטן, אלא התקדם לו באיטיות. כי עכשיו ידע לאן הוא הולך, ואמר לעצמו: "אין צורך למהר. יום אחד נגיע." אבל כל הנחלים הקטנים שבמעלה היער התרוצצו במהירות ובהתלהבות מפה לשם, כי היו להם דברים רבים כל-כך ללמוד ולגלות לפני שיהיה מאוחר מדי."
וההמלצה שלי להשבוע היא לשלב: להיות לפעמים נחלים קטנים ומתרוצצים ולפעמים נהר גדול וחכם.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
לשינויים לא נעימים בחיים יש יתרון אחד: ברור לנו שנחווה קושי, ואנחנו מוכנים לכך. הרבה פעמים אנחנו לא לוקחים בחשבון שגם שינויים לטובה בחיים דורשים הסתגלות.
כאשר קורה שינוי, גם אם בחרנו בו, וגם אם הוא משמח, ה'איזון של המערכת' מופר לתקופה מסויימת. הרבה פעמים עולים ספקות, לחצים, פחדים סביב השינוי. אנחנו יכולים להיתקל בביקורת ובהצעות לחזור לסדר הישן – הן מבפנים והן מהסביבה. אנחנו יכולים גם להרגיש לא בסדר שקורה משהו טוב בחיינו ואנחנו פתאום לחוצים ומבואסים.
אז הנה כמה המלצות לזמנים של שינויים לטובה:
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
יש מצבים של מחלה שהם נעימים: נחים קצת ומתפנקים, ואז חוזרים לבריאות. ויש מצבים של מחלה שהם לא נעימים בכלל: כשמרגישים רע וחייבים לתפקד, כשמחלה מתמשכת, כשסובלים מבעיה בריאותית כרונית.
כמה דברים נוטים לקרות במצבי המחלה המבאסים:
אז ההמלצה שלי להשבוע:
אפשר לקרוא עוד באתר על שימוש במדיטציה והיפנוזה להקלה על בעיות גופניות ועל מקורות לעזרה עצמית במצבי מחלה.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
היום אני רוצה לספר לך סיפור. הסיפור נקרא "ערב חורף" , והוא לקוח מתוך הספר: "צפרדי וקרפד כל השנה"/ארנולד לובל. אז הנה:
"ביום חורף אחד קרפד הזמין את צפרדי לארוחת-ערב. הוא הכין ארוחה גדולה וישב לחכות לו. "צפרדי מאחר", אמר קרפד. הוא הביט בשעון-הקיר שלו. קרפד נזכר שהשעון מקולקל. המחוגים לא הסתובבו כבר מזמן. קרפד פתח את דלת הכניסה. הוא הביט החוצה אל חשכת הלילה. צפרדי לא היה שם. "אני מודאג", אמר קרפד. "ומה אם משהו איום קרה?" אמר קרפד. "ומה אם צפרדי נפל לתוך בור עמוק ולא יכול לצאת החוצה? אני לא אראה אותו שוב לעולם!" קרפד פתח עוד פעם את דלת הכניסה. צפרדי לא נראה על השביל. "ומה אם צפרדי תועה ביער?" אמר קרפד. "ומה אם הוא רעב ורטוב וקר לו? ומה אם רודפת אחריו חיה-רעה גדולה עם שיניים חדות ומה אם הוא אוכלת אותו?" צעק קרפד. "החבר שלי צפרדי ואני לא נאכל יותר יחד שום ארוחת ערב לעולם!" קרפד מצא חתיכת חבל במרתף. "אני אמשוך את צפרדי מן הבור עם החבל הזה", אמר קרפד. קרפד מצא פנס-רוח בעלית הגג. "צפרדי יראה את האור הזה. אני אראה לו את הדרך לצאת מן היער", אמר קרפד. קרפד מצא מחבת עמוקה במטבח. "אני אחבוט את החיה-הרעה הגדולה עם המחבת הזאת", אמר קרפד. "כל השיניים יפלו לה. צפרדי, אל תדאג", צעק קרפד, אני בא להציל אותך!" קרפד יצא בריצה מתוך הבית. והנה שם צפרדי. "שלום קרפד", הוא אמר. "נורא מצטער שאיחרתי. פשוט עטפתי את המתנה שקניתי לך". "אתה לא בתוך איזה בור?" שאל קרפד. "לא" אמר צפרדי. "אתה לא תועה ביער?" שאל קרפד. "לא", אמר צפרדי. "ולא אוכלת אותך שום חיה-רעה גדולה?" שאל קרפד. "לא", אמר צפרדי. "לגמרי לא". "אוי, צפרדי", אמר קרפד, "אני כל-כך מאושר לבלות את הערב הזה יחד אתך". קרפד פתח את המתנה שקבל מצפרדי. זה היה שעון-קיר חדש ונהדר. שני החברים ישבו ליד האח. מחוגי השעון הסתובבו לאיטם והראו להם שעות של ערב חורף נעים ועליז".
וההמלצה שלי להשבוע – כשהתסריטים המפחידים עולים בראש, ונדמה לנו שהם קורים ממש, להטיל בהם ספק. פשוט לזכור שהדמיון והמחשבות שלנו הם לא בהכרח המציאות. עוזר מאד לדמיין תסריטי נגד בלי שום צורך לסלק את התסריט המפחיד. אם צפרדי היה אומר לעצמו: "לא רודפת אחרי קרפד חיה-רעה" זה לא היה עוזר לו. להפך, הדמיון היה מתחזק. אבל אם הוא היה מדמיין, למשל, שקרפד בדרך אליו ואולי התעכב בדרך כי פגש מכר או חבר והם מדברים קצת, זה היה יכול לעזור.
אפשר לקרוא עוד על שליטה במחשבות שלנו בהסבר באתר על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ועל שליטה בדמיון בהסבר על היפנוזה והיפנוזה עצמית.
.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
המלצות שבוע קודמות ניתן למצוא בעמוד המאמרים
היום ברצוני להמליץ לך על הרפיות מאת ד"ר מירה אציל ומאת ד"ר ברוך אליצור. שימוש בהרפיות יכול להגביר את מיומנות ההרגעה העצמית. כמו לגבי כל כלי וגישה, מומלץ לבדוק האם כלי זה נכון ומתאים עבורך. ההרפיות מופיעות באתר הבא:
http://www.2life.co.il/webtv_mediaGrid.php?file=media/fw2_igct38sp.flv&category_id=97
(זהו אתר המיועד למניעת מחלות לב, אך ההרפיות שימושיות לאנשים שונים במצבי בריאות שונים).
היכולת להרגיע את עצמנו היא מיומנות חשובה, וניתן ללמוד לשכלל מיומנות זאת.
אני מזמינה אותך היום להתבונן :
*באילו רגעים וסיטואציות את/ה רגוע יותר?באילו מצבים את/ה מרגיש/ה חשש, בהלה, פחד?
*באלו אמצעים את/ה משתמש/ת כדי להירגע?
*מה הרווחים של אמצעים אלה? מה המחירים?
*האם יש צורך מבחינתך בשכלול ו/או שינוי של אמצעים קיימים?
להתבונן וגם לעשות:
אם וכאשר יש לך צורך בהרגעה עצמית – לעשות משהו ולו קטן להרגיע את עצמך בצורה מיטיבה ומועילה עבורך.
*עוד על התמודדות עם פחד וחרדה ניתן למצוא במקורות לעזרה עצמית.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
הנה סיפור: אשה אחת ישבה בבי"ח ליד מיטתה של אמה. האם היתה חסרת הכרה. לפתע פתחה האם את עיניה, ואמרה לבתה: "כל חיי חשבתי שאני לא שווה". לאחר משפט זה חזרה האם למצב של חוסר הכרה, ונפטרה. עבור הבת היתה זו מתנת פרידה מאמה. היא לקחה משפט זה, כמנחה אותה לבדוק את ההנחות שמלוות את חייה, ולא לחיות כל חייה בצלה של הנחה שגויה ומכאיבה.
הסיפור לקוח מתוך אתר של טארה בראק.
היום אני רוצה לדבר על ההנחות המנחות את חיינו. אתייחס אליהן כאל שיר,כיוון שזה דימוי שימושי בעיניי.
כולנו חיים את חיינו כאשר משפטים מנחים, אפשר לומר שירים פשוטים, מלווים את חיינו. לרוב בנינו את השירים האלו מוקדם מאד בחיינו, והם עזרו לנו להתמודד ואפילו לשרוד. ולכן אלו שירים פשוטים מצד אחד ורבי עוצמה מצד שני. פשוטים, כי הם נבנו בידיים ובכלים של ילד/ה. רבי עוצמה כי הם נחווים על ידינו כחיוניים לקיומנו. וגם כי השירים האלה מלווים אותנו שנים רבות כל-כך, שהם הופכים להרגל אוטומטי, כמו נחל שזורם בערוץ מוכר. אלו לא בהכרח שירים מזיקים או מכאיבים, אך יש צורך לבדוק אותם ולעדכן במידת הצורך.
הנה דוגמאות לכמה שירים כאלה, שקיבלו מילים ומנגינה ע"י אנשים מוכשרים:
* "היום אני שמחה ולא יודעת למה. היום אני רוקדת כל היום. היום אני שמחה ולא יודעת למה ולא יודעת מה ומה פתאום"/מתוך זרעים של מסטיק. מילים: לאה נאור. מוזיקה: נחום היימן.
* "…עדיין רואים לה בתוך העין מן עצב כזה ומבט מופתע כאילו לא מאמינה עדיין שמישהו אוהב אותה…"/מילים: יהונתן גפן. לחן: יוני רכטר.
הנתון הוא שמשפטים כאלה, שירים כאלה, קיימים ומשפיעים בעוצמה. הרבה פעמים יש לנו שתי דרכי התייחסות אליהם:
הראשונה, אנחנו מקבלים אותם כנתון, כאקסיומה. הרבה פעמים אפילו לא מודעים לכך שהם קיימים ומנחים את חיינו. הם מתנגנים כמן מוזיקת רקע מובנת מאליה. בדוגמה שבסיפור הפותח האם מאמינה: "אני לא שווה".
השניה, אנו נאבקים בהם ע"י ניסיון לשלול אותם. אותה אשה היתה יכולה לומר ואולי אמרה לעצמה: "זה לא נכון שאני לא שווה".
המשותף לשתי הדרכים הוא שכך או כך השיר הפנימי שולט בנו. אם אנו מקבלים את השיר, ודאי שישלוט. אם אנו נאבקים, ככל שנאבק יותר כך השיר מתחזק. לעיתים אין עם זה שום בעיה. בעיה קיימת כאשר המחיר של שיר מסויים עולה על הרווח. או במילים אחרות כאשר שיר מסויים עושה לנו צרות צרורות. לעיתים קרובות אנו מחמירים את מצבנו בכך שאנו שופטים את עצמנו. האשה בסיפור היתה יכולה, למשל, להוסיף ולומר לעצמה: "אני ממש דפוקה, שאני חושבת כל הזמן שאני לא שווה".
אז מה אפשר לעשות? להקשיב לשירים שמלווים את חיינו, לזהות את השיר ולהיות מודעים לכך שכעת הוא מתנגן בלי לשפוט את עצמנו. עצם ההקשבה המקבלת נותנת מרחק מסייע, מרחב ופרופורציה. ובצעד שני: אמנם אי אפשר להפסיק את השירים שעושים לנו צרות אבל אפשר לבחור האם להשמיע אותם בשיא העוצמה, או אפילו להפסיק את ההקלטה כרגע. היא תחזור ותופעל. אבל כרגע ניתן לבחור, למשל, להקשיב לשיר אחר. הבחירה שונה ממאבק, או אפשר לומר מהווה מאבק חכם. המאבק אומר: "אני לא אקשיב לך, שיר!" ואז השיר רק מתנגן חזק יותר. הבחירה מתוך הקשבה אומרת: "אתה פה שיר. אני מכיר/ה אותך. עכשיו אני בוחר/ת להיות בשקט, להקשיב לשיר אחר, לשיר שיר אחר.
יש דרכים רבות לשכלל את מיומנות ההקשבה וחופש הבחירה. דרך יעילה אחת, למשל, היא בעזרת לימוד ותרגול מדיטציה.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!