הנה קישור לכתבה בנושא התמודדות עם פחד מרופא שיניים בעזרת טיפול פסיכולוגי. הכתבה פורסמה ב"מגזין המושבות":

http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=3501

הנה קישור לכתבה בעיתון "הארץ" בנושא שימוש בהיפנוזה והיפנוזה עצמית ככלים טיפוליים:

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1665222

פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.

בין יום השואה ליום הזיכרון

היום אני מרגישה את הכובד של השבוע הזה, שבין יום השואה לבין יום הזכרון. מתוך ההתמודדות שלי, שמשתנה מחדש כל שנה, אני בוחרת השנה והיום הזה לכתוב על שני נושאים:

הראשון, הלגיטימציה המתמדת ברגעי אבל אישיים ולאומיים, להיות במקום בו אנו נמצאים. המורשות להיות בהרגשת אבל, להיות בהרגשת שמחה, ולנוע בין מחשבות ורגשות בצורה חופשית.

השני, היזכרות במשמעות ובכוח שניתן לבחור ולמצוא בחיים, הן מתוך המקומות של האבל והאבדן והן מתוך רגעי היש והחדוה.

הנה קטע מרשים מתוך ספרו של ויקטור, פרנקל: "האדם מחפש משמעות":

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!

פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.

ציפי בלי הפסקה

לא לבעלי הפרעת קשב וריכוז בלבד

בחודשים האחרונים אני רואה עם ילדיי שוב ושוב את הקלטת של ציפי שביט: "ציפי בלי הפסקה". מעבר לכיף שבצפיה, מתעוררות בי גם מחשבות על החכמה שבתוכנית הילדים הזאת. תכונות שונות, כמו גובה, כמו ג'ינג'יות בשיער ובאופי, מקבלות התייחסות -בהומור ובאהבה. כך, הילדה הזאת שבתוכנית, מקבלת ולוקחת מקום משלה ומעוררת אהבה, וניתן לומר עליה בסוף: "איזו ילדה חמודה" גם כשהיא שוכחת בגדים, מביאה ג'וקים למורה לטבע ולא מבינה למה היא מתעלפת, ועוד ועוד.

ומה עורר בי את המחשבה על הפרעת קשב וריכוז?
הילדה ב"ציפי בלי הפסקה" מדגימה בהומור מרכיבים רבים של הפרעת קשב וריכוז: האנרגיה, המוסחות, הנטיה לשכוח דברים, האיחורים, הפטפוטים בכיתה, וזה שבמגמות שונות לא רוצים לראות אותה יותר לעולם. גם ההתמודדות של ההורים מומחשת היטב: הישיבה במשרד המנהל, היציאה להגנה על הילדה, החיפוש אחרי מסגרת שתתאים ותקבל, והאמא (שגם אותה ציפי משחקת), שכנראה מדגימה בעצמה הפרעת קשב וריכוז מפוארת.

פעמים רבות אני אומרת לילדים ולמבוגרים שמגיעים אליי לטיפול, שהם לא לבד. זה דבר שרובנו צריכים לשמוע, בין אם מדובר בהפרעת קשב וריכוז, בחרדה, או בכל דבר אחר. הרבה פעמים ילדים בתחילה אומרים לי שהם כן לבד, הם היחידים בכיתה. ואז הם מגלים שגם הילד הזה, וגם זה, והילדה הזאת…

[הנה הערה 'ממוסדת' יותר לגבי הפרעות קשב וריכוז. הפרעות קשב וריכוז מתחילות בילדות, ולעיתים קרובות ממשיכות גם לבגרות. ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים:

*הפרעת קשב וריכוז מלווה בהיפראקטיביות. אסתכן ואומר שהילדה בתוכנית ציפי ללא הפסקה היתה מקבלת אבחנה כזו.

*הפרעת קשב וריכוז ללא החלק של היפראקטיביות. אלה הילדים והאנשים ש'חולמים', מרחפים, שוכחים דברים, מפטפטים בהרצאה או בשיעור…

כמו בכל מאפיין אחר, ילדים ואנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז, יכולים ללמוד להתמודד, להפיק את המיטב, ולהפחית את המחירים. טיפול פסיכולוגי מסייע בכך, וגם טיפול תרופתי.]

אז ההמלצה שלי להיום – לזכור כל פעם מחדש, ואם אתם בקשר עם ילדים – להזכיר גם להם, שלכל תכונה שלנו יש רווחים ויש מחירים, יש אור ויש צל. לזכור ולהזכיר שאנחנו לא לבד – לכולנו קורים דברים רעים וגם טובים, כולנו אנושיים, לכולנו יש מה ללמוד, כולנו לפעמים צריכים עזרה.

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!

פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.

הכינה נחמה

רציתי להזמין אותך היום לעיון בספרו של מאיר שלו, "הכינה נחמה", ולמפגש עם הכינה הנחמה הנמצאת בלב של רובנו.

בסיפור נחמה בקעה מן הביצה ויצאה לטייל. היא היתה סקרנית ושאפתנית ורצתהה לראות את העולם. עוד לפני שהיא נדדה מהראש בו נולדה היא נתקלה בטיפול כינים. ואז גיבשה מוטיבציה נוספת למסע שלה בעולם: "אני לא רוצה שישנאו אותי כל-כך, ואני לא רוצה שיקראו לי טפילה". נחמה אכן יצאה למסע לעולם והגיעה להישגים רבים, "אבל בעמקי ליבה נחמה ידעה שבסה"כ היא רק כינה. נרדפת, שנואה, מאוסה, נתעבה. נחמה רצתה למצוא אהבה". וברגע זה בחייה נחמה הגיעה לראש קירח. האיש שעל ראשו היא נמצאת ראה אותה בראי, ו"לא היה לה אפילו מקום מחבוא. היא אמרה בלבה: "זה הסוף"". אבל האיש הקירח, שראה אותה כמו שהיא, דווקא שמח ואמר: "אני כמו כולם. גם לי יש כינה. חמודונת, כינונת, נחמה שלי הקטנה".

נחמה עשתה מסע שלם, ומצאה את מקומה ואת המנוחה שלה, כאשר זכתה לאהבה, כמו שהיא. גם האיש הקירח, שהרגיש סוף סוף "כמו כולם" מצא את מקומו.

בלב רבים מאיתנו נמצאת האמונה שבעצם אנחנו לא ראויים – לאהבה, להערכה, אפילו לזכות לנשימה. האמונה הזו לעיתים קרובות מלווה באמונה שאנחנו לא כמו כולם. אחרים הם בסדר, לאחרים קל, ורק אנחנו, אבוי, לא בסדר. האמונה הזאת יכולה להיות גלויה, ויכולה להיות נסתרת. היא יכולה להתבטא במגוון דרכים – בכך שאנו דוחפים את עצמנו עוד ועוד כדי להוכיח את ערכנו, בכך שאנו משותקים ולא מרשים לעצמנו לעשות ו/או להיות, ועוד ועוד….

היום, כאשר אנו לקראת פסח, אנו יכולים להוציא את עצמנו מעבדות לחירות, ולקבל ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו: עם החולשות, החוזקות, נקודות האור, והחושך. לכאורה, זה יכול להיות מובן מאליו. אבל, למעשה, זהו אתגר מתמשך, שמצריך בכל פעם בחירה מחדש.

ספר נפלא העוסק בנושא זה נקרא "אני בסדר. אתה בסדר"/ד"ר תומאס האריס. ניתן לקרוא על הספר באתר שלי במקורות לעזרה עצמית.

אני מאחלת לך יציאה מעבדות לחירות בכל מובן שמתאים לך.

בשבוע הבא אהיה בחופש. נתראה בעוד שבועיים

חג שמח!

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!

פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.

לשלוט בפחד!

היום אציע לך לקרוא מאמר שפרסמתי השבוע על התמודדות עם פחד מרופא שיניים. למעשה, כיוון שפחד הוא פחד, תוכל/י להחליף את הפחד מרופא שיניים לפחד מטיסות, מג'וקים, חרדת בחינות, וכל פחד אחר… אז לקריאה על פחד והתמודדות עמו:

http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=3501

והנה קטע נפלא על פחד מתוך ספר מומלץ: "פחד ואורחים לא קרואים אחרים"/ד"ר הארייט לרנר:

"פליקס (חתול מאושר) חי את הרגע.. כששיחק, הוא שיחק. כשאכל, הוא אכל… משוחרר מכל נטל של רגשות אשמה או פחד… היכולת לחיות את הרגע העניקה לפליקס מעין קבלה עצמית עמוקה… הוא לא תהה אם הוא עושה את זה כמו שצריך… או אם איברים מסויימים בגופו אינם נעימים במיוחד למראה… הוא גם לא בזבז אנרגיה על מחשבות וחרדות כמו: "למה אני לא מצליח למצות את הזמן שלי באופן יותר פורה ויצירתי? מה לא בסדר בי?… אפשר אולי לדון בשאלה אם עדיף להיות חתול או אדם, אבל מה הטעם? אם אתם קוראים עכשיו בספר הזה אתם לא חתולים ולעולם לא תהיו. לכן תיאלצו לחוות לצד הימים הטובים גם את מגוון הכאב והסבל שהוא מהות אנושיותנו."

ובכן, בידיעה שאנחנו לא פליקס ולעולם לא נהיה, אנחנו יכולים לקבל את זה שפחד וחרדה הם חלק מחיינו, ולתרגל מיומנויות על מנת שאנחנו לשלוט בהם ולא הם בנו. למשל, אנחנו לא יכולים להיות פליקס, אבל כיוון שאנחנו בני אדם, אנחנו בהחלט יכולים ללמוד ממנו.

אז ההמלצה שלי להשבוע – לקבל את רגשות הפחד והחרדה, וגם לגלות דרכים להקשיב להם ולשלוט בהם. פחד וחרדה יכולים להיות רודנים לא קטנים ולעשות צרות גדולות. כשמקשיבים להם בכבוד וגם שמים להם גבול, הם מועילים.

ניתן לקרוא עוד על עזרה בנושא פחד וחרדה במקורות לעזרה עצמית.

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!

פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.

היכולת להקשיב

בשבועות קודמים סיפרתי על הספר: "אהבתך נחוצה לי – האם זו האמת?"/ביירון קייטי. הנה עוד הצעה פשוטה ומעניינת כאחד מתוך ספר זה: שימו לב כאשר אתם מתפרצים לדברי אחרים או כאשר אתם מפסיקים להקשיב במהלך שיחה. אמרו לעצמכם בשקט:
אני לא מניח לך לסיים את המשפט מפני ______" או "החלטתי להקשיב למחשבות שלי במקום למה שאתה אומר מפני_____".
זהו את המחשבות העיקריות שמופיעות לעיתים קרובות וחקרו אותן (על שיטתה של ביירון קייטי לחקירת מחשבות ניתן לקרוא בספר).

עצם הזיהוי של המחשבות ללא שיפוט וביקורת מאפשר הקשבה לעצמנו ולאחרים. השימוש בתהליך החקירה שמציעה ביירון קייטי מאפשר לעשות צעד הלאה כדי לשלוט במחשבות במקום שהמחשבות ישלטו בנו.

הייתי מוסיפה צעד נוסף: כאשר אנחנו עם עצמנו ו"הולכים לאיבוד במחשבות" – פשוט להשתמש באותה דרך. יכול להיות, למשל, שנמצאים בפעילות מהנה ולפתע חושבים על טרדות היום יום. ניתן לומר לעצמנו: "החלטתי להקשיב למחשבות שלי במקום להיות כאן עם עצמי מפני ש___________".

ולסיום, הנה המלצה על ספר ילדים נפלא שעוסק בענייני הקשבה. שמו של הספר "מומו" וכתב אותו מיכאל אנדרה. אולי לא במקרה, הספר מדבר גם על היכולת לקחת את הזמן; יכולת, שהרבה פעמים חסרה לנו כל-כך.

אז ההמלצה שלי להשבוע – להקשיב, לעצמך ולאחרים, כולל הקשבה למחשבות שמקשות על ההקשבה.

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!

פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנהמה שמתאים לך.

ארועי חיים טובים – גם טוב וגם מלחיץ

בחג הפורים שמעתי ממטופלים, מחברים, וראיתי במשפחתי עד כמה ארוע שהוא בסה"כ נחמד – חג פורים, יכול להוות גם מקור לחץ.

השיעור הזה רלוונטי לחיים בכלל. אנחנו מצפים ללחץ כאשר מתמודדים עם משהו קשה בחיים. כאשר יש ארוע חיים משמח והלחץ מגיע אנחנו מופתעים. ידוע ממחקרים שדברים טובים בחיים כמו חתונה, לידה, מעבר בית, ובקטן יותר – יציאה לחופשה, מהווים גם מקור לחץ. הלחץ נובע מכמה מקורות: הציפיות שלנו והרצון שיהיה כיף וטוב הרבה פעמים מלחיצים ויוצרים תגובה עזה יותר של אכזבה, תסכול, וכעס כאשר "הפנטזיה" משתבשת. הרבה פעמים אנו טרודים בבדיקה האם אכן טוב לנו. בנוסף, כל שינוי מצריך הסתגלות.

אז, השבוע אני ממליצה בהחלט ליזום דברים טובים בחיים (אל תבטלו חופשות :)) וגם להיערך להם:

1. לעשות "ריאליזציה" של ציפיות. גם בדברים טובים ומשמחים בחיים צפויים שיבושים, קשיים ואכזבות. כאשר אנו זוכרים זאת, אנו פחות "מפילים" את עצמנו רגשית כאשר השיבוש מופיע. אפשר להתמודד איתו ולהמשיך הלאה.

2. אם אנשים נוספים מעורבים, כדאי לנהל דיאלוג לפני ובהחלט בזמן שהדברים קורים. אם ילדים מעורבים, כדאי להכין אותם. למשל, לדבר על מה רוצים בחופשה, מה יכול להקשות, איך רוצים להתמודד…

אז שיהיה שבוע עם הרבה דברים טובים ומשמחים

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!

פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנהמה שמתאים לך.

לשתות ספל תה

בשבוע שעבר סיפרתי על הספר:"אהבתך נחוצה לי – האם זו האמת?"/ביירון קייטי. השבוע אני רוצה להמליץ לך על תרגיל מעניין מתוכו. אז הנה:

"חשבו על מישהו או על מישהי שאתם רוצים להרשים/ או/ על מישהו או על מישהי שאתם רוצים לזכות באהבתם/ או/ על מישהו או על מישהי שאתם חוששים להרגיז.

דמיינו את עצמכם שותים ספל תה בחברת אותו אדם. דמיינו לעצמכם שבאותו מפגש אינכם עושים ולו נסיון קל שבקלים להשפיע על תודעתו. דמיינו לעצמכם שאינכם רוצים אלא להניח להם לחשוב את מחשבותיהם, לשתות את התה שלהם ולחוות את חוויותיהם.

דמיינו את עצמכם במצב זה לפרטי פרטים. איזו הרגשה עולה בכם כשאתם יושבים כך עם אותו אדם? במה אתם מבחינים, איזו הרגשה היא להיות "אתם"? במה אתם מבחינים אצל האחר?"

אני אוהבת בתרגיל זה את השימוש בדמיון, שמאפשר בשלב ראשון "לשחק" באפשרויות מבלי להתחייב למשהו או להסתכן במשהו. אני אוהבת גם את האפשרות לשחרור שהתרגיל הזה מציע.

הייתי מוסיפה לתרגיל הזה עוד שתי "וריאציות":

דמיינו את עצמכם שותים ספל תה כך עם עצמכם.
דמיינו את עצמכם שותים ספל תה כך עם חלק בתוככם (למשל, חלק ביקורתי).

זה יכול להיות מאד מעניין.

והנה מקום בו אנו יכולים למלכד את עצמנו בתגובה לתרגיל כזה: אנו יכולים להרגיש לא בסדר על כך שאנו מנסים להרשים אחרים.

אז בואו ניקח כנתון שהניסיון להרשים אחרים ולהשפיע על דעתם הוא חלק מהחיים, והתרגיל מציע אפשרות להתבונן בכך, וליצור גם אופציה של רגעי חופש מהעיסוק בנוגע למה אחרים חושבים עלינו, ואיך נוכל להשפיע על דעתם. החופש הזה מאפשר רגעי מפגש עם אנשים סביבנו ועם עצמנו.

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!

פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.

"אהבתך נחוצה לי – האם זו האמת?"/ביירון קייטי

היום אני רוצה להמליץ לך לבדוק רגע את את הכמיהה והמאמץ לאהבה ואישור מאחרים. רובנו עסוקים בכך מאד.

אין ספק, שאנו זקוקים לאהבה, הערכה, אישור. אולם במרדף אחריהם אנחנו משקיעים הרבה פעמים מאמץ מיותר ומעייף, ושוכחים את המקור החשוב ביותר: האהבה והאישור שאנו נותנים לעצמנו. לעיתים אנו חושבים שאם ניתן אישור לעצמנו, לא נשתנה. ההפך הוא הנכון. כאשר אנו מקבלים את עצמנו אנחנו חופשיים יותר לבדוק, להשתנות, מתוך עמדה בטוחה.

הספר, "אהבתך נחוצה לי, האם זו האמת?", מזמין להתבוננות בנושא זה, תוך בדיקת תהליכי מחשבה שגורמים לנו לקושי. הנה קטע נפלא מתוכו:

"מה אנחנו חושבים בשעה שאנו עסוקים במרדף אחר אהבה, קבלה והערכה? אנחנו חושבים שאהבתם של אחרים והיכולת שלנו למצוא חן בעיניהם הם מפתחות הממלכה – הדרך המובילה לכל הדברים הטובים בעולם. … ולכן אנחנו חושבים שאם נצליח במסע החיפוש, נגיע הביתה: נרגיש בטוחים, אפופי חום, מוערכים. ואם ניכשל? נהיה בני בלי בית, דחויים, אבודים בהמון, איש לא יבחין בנו, היה בודדים ונשכחים מלב. אם אלה התוצאות האפשריות, לא פלא שמסע החיפוש עלול להיות מפחיד כל-כך, מכריע כל-כך. לא פלא שמחמאה מסוגלת לרומם את רוחנו ומילה קשה -להרוס לנו את כל היום.

רק לעיתים רחוקות עולים אותם פחדים גדולים וקדמוניים על פני השטח… במקומם עולות במוחנו כל היום אלפי מחשבות מלחיצות: "האם הבחינו בי?" …"האם הייתי צריך לומר את זה?"… זהו פיקוח תמידי הבוחן אם אנחנו מתקרבים לניצחון או לתבוסה במפעל ההימורים הגדול של הניסיון למצוא חן. רק לעיתים נדירות אנו מבחינים בספקות הקטנים הללו או בוחנים אותם. ואף-על-פי-כן הם הגורם המניע למאות אסטרטגיות שנועדו לזכות אותנו באהדה ובהערצה…. אך האירוניה שבדבר היא כי עצם המאבק לזכות באהבה ובקבלה מקשים עלינו מאד לחוות אותן… "

ביירון קייטי מציעה שיטה להתבוננות ולחקירה של המחשבות שלנו, שעוזרת לאהוב את עצמנו ואת מה שיש לנו. זו שיטה פשוטה מאד ושימושית מאד. על ספרה "לאהוב את מה שיש" ניתן לקרוא במקורות לעזרה עצמית.

אז, ההמלצה שלי להשבוע: לאוהבי הקריאה, לקרוא את ספריה של ביירון קייטי. ובאופן כללי – להתבונן ברגעים בהם את/ה במרדף אחרי אהבה ואישור. במידת האפשר, לעצור רגע ולתת לעצמך את המזון החשוב הזה לנשמה.

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!