פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
תסריטים מפחידים
היום אני רוצה לספר לך סיפור. הסיפור נקרא "ערב חורף" , והוא לקוח מתוך הספר: "צפרדי וקרפד כל השנה"/ארנולד לובל. אז הנה:
"ביום חורף אחד קרפד הזמין את צפרדי לארוחת-ערב. הוא הכין ארוחה גדולה וישב לחכות לו. "צפרדי מאחר", אמר קרפד. הוא הביט בשעון-הקיר שלו. קרפד נזכר שהשעון מקולקל. המחוגים לא הסתובבו כבר מזמן. קרפד פתח את דלת הכניסה. הוא הביט החוצה אל חשכת הלילה. צפרדי לא היה שם. "אני מודאג", אמר קרפד. "ומה אם משהו איום קרה?" אמר קרפד. "ומה אם צפרדי נפל לתוך בור עמוק ולא יכול לצאת החוצה? אני לא אראה אותו שוב לעולם!" קרפד פתח עוד פעם את דלת הכניסה. צפרדי לא נראה על השביל. "ומה אם צפרדי תועה ביער?" אמר קרפד. "ומה אם הוא רעב ורטוב וקר לו? ומה אם רודפת אחריו חיה-רעה גדולה עם שיניים חדות ומה אם הוא אוכלת אותו?" צעק קרפד. "החבר שלי צפרדי ואני לא נאכל יותר יחד שום ארוחת ערב לעולם!" קרפד מצא חתיכת חבל במרתף. "אני אמשוך את צפרדי מן הבור עם החבל הזה", אמר קרפד. קרפד מצא פנס-רוח בעלית הגג. "צפרדי יראה את האור הזה. אני אראה לו את הדרך לצאת מן היער", אמר קרפד. קרפד מצא מחבת עמוקה במטבח. "אני אחבוט את החיה-הרעה הגדולה עם המחבת הזאת", אמר קרפד. "כל השיניים יפלו לה. צפרדי, אל תדאג", צעק קרפד, אני בא להציל אותך!" קרפד יצא בריצה מתוך הבית. והנה שם צפרדי. "שלום קרפד", הוא אמר. "נורא מצטער שאיחרתי. פשוט עטפתי את המתנה שקניתי לך". "אתה לא בתוך איזה בור?" שאל קרפד. "לא" אמר צפרדי. "אתה לא תועה ביער?" שאל קרפד. "לא", אמר צפרדי. "ולא אוכלת אותך שום חיה-רעה גדולה?" שאל קרפד. "לא", אמר צפרדי. "לגמרי לא". "אוי, צפרדי", אמר קרפד, "אני כל-כך מאושר לבלות את הערב הזה יחד אתך". קרפד פתח את המתנה שקבל מצפרדי. זה היה שעון-קיר חדש ונהדר. שני החברים ישבו ליד האח. מחוגי השעון הסתובבו לאיטם והראו להם שעות של ערב חורף נעים ועליז".
וההמלצה שלי להשבוע – כשהתסריטים המפחידים עולים בראש, ונדמה לנו שהם קורים ממש, להטיל בהם ספק. פשוט לזכור שהדמיון והמחשבות שלנו הם לא בהכרח המציאות. עוזר מאד לדמיין תסריטי נגד בלי שום צורך לסלק את התסריט המפחיד. אם צפרדי היה אומר לעצמו: "לא רודפת אחרי קרפד חיה-רעה" זה לא היה עוזר לו. להפך, הדמיון היה מתחזק. אבל אם הוא היה מדמיין, למשל, שקרפד בדרך אליו ואולי התעכב בדרך כי פגש מכר או חבר והם מדברים קצת, זה היה יכול לעזור.
אפשר לקרוא עוד על שליטה במחשבות שלנו בהסבר באתר על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ועל שליטה בדמיון בהסבר על היפנוזה והיפנוזה עצמית.
.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!