פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
"מה קרה לילד שנרדם בחול החם
שיום אחד, לפתע ,קם ונעלם?"
בשיר הנפלא הזה, "ימי בנימינה", שאת מילותיו כתב אהוד מנור, יש געגועים לילד שנהנה כל-כך מהחיים.
היום, כשקיץ בחוץ והחופש הגדול מגיע, בא לי להזמין אותך לפגוש את הילד/ה שבתוכך ולבלות איתו או איתה או אולי אפילו איתם, כי אפשר לומר שבתוך כל אחד מאיתנו נמצאים ילדים/ות במגוון גילאים ומצבי רוח.
יכול להיות שלפגוש את הילד/ה שבתוכך ולהנות יחד הוא דבר קל ופשוט בשבילך.
יכול להיות גם שעולים קשיים בדרך. ניתן להתייחס אליהם כאתגר, כמשחק. הנה כמה אתגרים אופייניים ודרכי התמודדות אפשריות:
*"אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב"/אהוד מנור
ייתכן ש"הורה פנימי" יאמר: "מה זה השטויות האלה?! אין זמן, אין כסף. צריך להשיג דברים בחיים". חשוב להגיד להורה הזה שלבלות ולהנות לא חייב לקחת המון זמן או כסף, ואפילו יעזור אח"כ לדברים "החשובים באמת" כי יהיו יותר אנרגיה ומרץ, כי יחסים עם אנשים אחרים משתפרים כשמקדישים זמן להנאה.
* "כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא"/אהוד מנור
ייתכן שהילד שותק, נאלם, כאילו נעלם. עוזר להיזכר ברגעים טובים בילדות, אולי להסתכל בתמונות, להיזכר במישהו שאהב אותנו ושאהבנו. ולפתע אולי נזכרים במשהו שהילד/ה אוהב/ת לעשות, באופן שהילד/ה אוהב/ת להיות.
* יכול להיות שהילד/ה שבפנים במצב רוח רע. אולי הילד עצוב. אולי הילדה חרדה או כועסת. יכול להיות שהילדות היתה כואבת וקשה לחזור ולהיזכר בה. גם כאן – להיזכר במישהו שאהב אותנו, ברגע של חסד, יכול לעזור לשכנע את הילד/ה שבפנים שאפשר ללכת לים או לעשות משהו אחר שיהיה נחמד ומרפא.
*ואחרון חביב – יכול להיות שהילד/ה שבפנים מבקש/ת בקשות ענק. אז אפשר בהחלט לומר לו/לה שטיול מסביב לעולם לא אפשרי כרגע אבל אפשר לעשות טיול בשכונה 
אז ההמלצה שלי להשבוע – לבלות
יש ספר מרתק על היחסים שלנו עם הדמויות הפנימיות שבתוכנו, וכיצד לכוון יחסים אלה לאפיקים מיטיבים. הספר נקרא "השד, הנזירה והילד הקסום"/אורה גבריאלי. ניתן לקרוא עוד עליו במקורות לעזרה עצמית.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!