פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
אני נורמלי?!
השבוע קראתי ספר מדהים, בעיניי, שנקרא "בת המטבח"*. יש המון רבדים לספר הזה. אחד מהם הוא שג'ני, שסובלת מתסמונת אספרגר, עסוקה בשאלות לגבי נורמליות.
עבור רבים מאיתנו השאלה 'האם אני נורמלי?' מזוהה עם השאלה 'האם אני בסדר?'
פעם שמעתי דימוי מאד שימושי לגבי נורמליות**: דמיינו פרח 'נורמלי'. האם פרח זה קיים במציאות? למעשה, לא. לפרח אחד העלעל הזה קצת עקום, ולפרח השני יש צבעים מעט שונים מהדימוי, בפרח השלישי הגבעול יוצא דופן….
כך גם אנחנו, כל אחד והיחוד שלו. ה'נורמליות' היא תבנית, שנמצאת בדמיון שלנו. היא שימושית, חשובה לעיתים, רודפת לעיתים, אך לא לגמרי מציאותית. אדם 'נורמלי' לגמרי גם הוא, למעשה, 'לא נורמלי'.
אז מה הטעם בכל העיסוק הזה? בעיניי, להפריד בין להיות נורמלי לבין להיות בסדר. אנחנו כמו שאנחנו. אנחנו יכולים להתנסות, לעבוד, לחקור כדי להיות כמו שאנחנו באופן מספק יותר, מלא יותר, טוב יותר עבורנו ועבור אחרים. מתוך אהבה לעצמנו.
אז האם אין שום טעם במושג הנורמליות? בעיניי יש. ההשוואה ל'נורמלי' יכולה לספק לנו מידע מתי כדאי לנו להתאים את עצמנו, מתי כדאי לנו לבקש עזרה… כל עוד ה'נורמלי' לא זהה ל'בסדר'. כל עוד ה'נורמלי' לא רודף. גיבורת הספר 'בת המטבח' נעזרת בפסיכיאטרית כדי להתאים את עצמה יותר לכללים חברתיים 'נורמליים', ובו זמנית מגלה שהמושג הזה – לא תקף, במובן שכל אחד הוא מיוחד – עם הרצונות, הצרכים, הכאבים, הכשרונות, וכל העולם המורכב הזה שהוא אדם שחי/ה בתוך עולם.
אז ההמלצה שלי להשבוע – להתבונן ולהכיר באהבה את הסגנון שלך, עם החולשות והחוזקות, הכאבים והשמחות. להכיר, ואם מתאים, גם לשחק, לשנות, להתפתח – בקטן, בבינוני, בגדול – לפי מה שמתאים לך.
אני מזמינה אותך לקרוא על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מדיטציית מיינדפולנס , היפנוזה והיפנוזה עצמית, ככלים יעילים לניהול אסטרטגיות ההתמודדות שלנו.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
*מאת ג'אייל מקהנרי
**תודה על דימוי זה לאילת אלמגור