פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
אהבה ונתינה גם לאחרים
בשבוע הקודם התחלתי לכתוב על נתינה לאחרים. בעצם, מה מפריע לנו לתת ולאהוב? ומה עוזר לנו?
אתייחס היום לשני נושאים שמקשים עלינו לתת וגם לקבל, וכיצד אפשר לשנות:
נתינה לאחר=לקיחה מעצמי. האמנם?
הרבה פעמים אנחנו עובדים עם 'משוואות בראש'. אחת מהן היא שנתינה היא על חשבון עצמנו. לפעמים אכן כך, ואז אנו בוחרים – פעם לתת לעצמנו ופעם לאחר (תוכל/י לקרוא על כך בהמלצת השבוע שמתייחסת לנתינה לעצמנו). אבל הרבה פעמים המשוואה הזאת פשוט לא נכונה. נתינה ואהבה לאחרים היא דרך נפלאה לתת לעצמנו ולהעצים את עצמנו. כאשר האהבה והנתינה נעשות בתבונה הן גם הרבה פעמים יוצרות מעגלים של נתינה הדדית, שמחזקים זה את זה.
עסוקים עסוקים – ושוב הלחץ הזה!
רובנו נמצאים בתוך ים של 'צריכים'. חיים בתוך מירוץ של דברים שיש לעשות ולהספיק. כמובן, ה'צריכים' הם חלק מהחיים, אבל כאשר הם משתלטים אנחנו משלמים על כך מחיר יקר.
הנה סיפור מעניין: בארה"ב עשו מחקר. נתנו לסטודנטים לכמורה משימה לערוך הרצאה. חציים עשו את ההרצאה על נושא שמעודד נתינה לאחר, וחציים עשו את ההרצאה על נושא שאינו קשור לנתינה. כל הסטודנטים נתקלו בדרכם להרצאה במישהו שמבקש עזרה (שכמובן לא היה שם במקרה). חצי מהסטודנטים נתקלו בו כאשר היה הרבה זמן לפני ההרצאה, וחצי כאשר לא היה להם זמן. רצו לבדוק מה ישפיע על מידת ההיענות. התוצאה היתה: נושא ההרצאה לא השפיע כלל. מה שהשפיע על הנכונות לתת היה לחץ הזמן שבו נמצאו הסטודנטים. (הסיפור הזה לקוח מתוך אתר של טארה בראץ'. ניתן לקרוא עליו עוד במקורות לעזרה עצמית). ולמה אני מספרת לכם את הסיפור הזה? כיוון שכמעט כולנו נתונים בלחץ זמן. עולה לי דימוי שהוא אולי חריף מדי ואולי לא: הרבה פעמים אנחנו נמצאים על רפסודה בים, ומנסים לשוט כמיטב יכולתנו. אין לנו מספיק משאבים להסתכל סביב ולראות אחרים. אבל מה היה קורה אם היינו יוצרים קבוצה לעזרה הדדית של רפסודות? אולי היינו מגלים שאפשר יותר בקלות ולעיתים קרובות לנוח על החוף.
למעשה, יש הרבה התארגנויות ברוח זו מתוך הצורך הזה. למשל, החלפת מוצרים ושירותים במקום קנייתם. בעיניי, המחאה החברתית שקמה ביטאה וחיזקה גם את הצורך הטבעי והאנושי בעזרה הדדית. עוד נושא שקשור ב'צריכים' הוא שהם אכן מגזימים הרבה פעמים. כאשר נוריד את כמות ה'צריכים' נפנה אנרגיה וזמן לנתינה לעצמנו ולאחרים.
אז – ההמלצה להשבוע:
במחשבה ובהתבוננות: לבדוק אלו 'צריכים' אפשר להפחית. לבדוק אלו מעגלים של נתינה הדדית אפשר להפעיל, שיתנו אנרגיה גם לנו וגם לאנשים שחשובים לנו. ולבדוק איזו נתינה עושה לנו טוב. זו יכולה להיות נתינה לאנשים שחשובים לנו, לאנשים שאנחנו לא מכירים, למטרה שחשובה לנו.
ובמעשה – גם לעשות. בסדר גודל שמתאים לנו. וכמו שכתבתי גם בשבוע שעבר – לא כעוד 'צריך' (אוף, עכשיו אני גם לא בסדר שאני לא נותנ/ת לאחרים). ממש לא. בכיף, כתרגיל, כניסוי.
אפילו בדברים הכי קטנים. למשל: לשבת עם מישהו אחר ולא לסמס, לדבר בטלפון, להיות במחשב, אלא ממש להיות בתוך השיחה. אפילו לרבע שעה. ולבדוק – מה זה עושה – בשבילנו, בשביל השיחה, בשביל האדם שאיתנו. זה מעניין.
היום, השבוע ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!