פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
כשמנגנוני השליטה משתלטים
או
ללמוד לשלוט באופן יעיל
פוסט זה הוא פרק בסדרת פוסטים בנושא שליטה. בשבועות קודמים דיברתי על האופנים בהם חרדה ומנגנוני שליטה לא יעילים מביאים אותנו ליותר מדי עשיה או לפחות מדי עשיה. היום חשוב לי לאחד את ההתייחסות לנטיה לעשיית יתר ולעשיית חסר כחלק ממכלול אחד – שני צדדים של אותו מטבע.
אחד ממנגנוני ההתמודדות שלנו שמסייע לנו לארגן את העולם הוא חשיבה דיכוטומית; או שחור או לבן, או חרדה או רגיעה, או עשיה או אי עשיה. זהו מנגנון יעיל, אבל כאשר הוא משתלט הוא מפריע לנו לראות גוונים של אפורים בין השחור ללבן, לראות אפשרויות, תכונות משותפות….
בתרבות שלנו אנחנו נוטים להפריד באופן דיכוטומי בין עשיה למנוחה, לעצירה. אנחנו עובדים בכל הכוח ואז יוצאים לחופש, למשל. אנו נוטים לראות פעילות כאופן של שליטה ובניה ומנוחה כ'מותרות', הפסקה. טבעי לחשוב ולנהוג כך. אבל בעיניי חשוב גם לראות שלמעשה הדבר המרכזי הוא ההוויה שלנו, האופן בו אנו נמצאים בתוך רגע מסויים, בין אם זה רגע של פעילות, של מנוחה או בין לבין. לדוגמא, אנחנו יכולים להיות בחופש וכל-כך להתאמץ להינות שאנו לא נהנים. ואנו יכולים להיות בפעולה, בעבודה, בתנועה – באופן הוויה רגוע ונינוח.
בשבוע הבא אכתוב על אמצעים שיכולים לסייע לנו להתמודד ולשלוט באופן יעיל ונינוח.
השבוע אני ממליצה לך לחשוב על משפט ששמעתי פעם ו'אימצתי' מיד: "כדאי לנו לחיות כל יום כאילו אנחנו קצת בפנסיה". אני יכולה לדמיין הרבה אנשים קוראים משפט זה ואומרים – 'כן, בטח… בין העבודה לילדים למשפחה… איך אפשר להיות אפילו קצת בפנסיה'. אז, אני מציעה את המשפט הזה כהזמנה וכאתגר. להתבונן – כאשר אנחנו עושים, נחים, מבלים, 'רושמים וי' על מטלות – איך אנחנו מתייחסים לעצמנו בזמן העשיה. ולבדוק – האם ואיך אפשר להיות 'קצת בפנסיה' – באופן עשיה נינוח קצת יותר, בלקיחת 'נשימה' בין פעילויות, ועוד אלף ואחת אפשרויות יצירתיות…
היום, השבוע ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!